קצב היישום של ציפוי האבקה קשור ישירות לתכולת השרף, לתוספים הטעונים, לחומרי מילוי ולהתפלגות גודל חלקיקי האבקה.
הגדלת תכולת השרף והפחתת תכולת חומרי המילוי ובחירת שרפים בעלי תכונות טעונות טובות, כגון אפוקסי (שקל יותר ליישם אבקה), בעוד שחלק מהיצרנים אינם מורחים אבקה על פוליאסטר (שקשה יותר למרוח עליו אבקה, שכן אפוקסי ופוליאסטר נטחנים לפלטות ריסוס אבקה בנפרד), מביאה לפילוס טוב יותר באופן משמעותי עם אקדח חיכוך ואקדח חיכוך עבה בהשוואה לאקדח ריסוס חיכוך.
הוספת כמות מתאימה של תוספים מוליכים לפורמולה מאפשרת לחלקיקי האבקה לשאת מטען גדול יותר. קיים שדה חשמלי חזק באזור שבין אקדח הריסוס האלקטרוסטטי במתח-גבוה לבין חומר העבודה, והאוויר מיונן ויוצר מיליארדי יונים. כאשר חלקיקי האבקה הטעונים עוברים באזור זה, הם מקוטבים, לוכדים יותר יונים שליליים ורוכשים מטען גדול יותר. באזורים כמו חריצים ופינות מתות, שבהם אפקט פאראדיי מחליש את קווי השדה החשמלי, חלקיקי האבקה הטעונים יותר יכולים להגיע אל פני השטח בכוח שלהם, ובכך לשפר את יישום האבקה באזורים אלו.
העדינות והפיזור של חומרי המילוי קשורים קשר הדוק ליישום אבקה. קצב המשקעים גבוה מזה של בריום סולפט כבד אולטרה-דק כללי, וטוב יותר מזה של סידן פחמתי.
שליטה בחלוקת גודל חלקיקי האבקה היא קריטית; כמה שיותר צר יותר טוב. קשה לשלוט באופן סביר בגודל חלקיקי האבקה. בייצור בפועל שלנו, אנחנו יכולים להתאים רק את המהירויות של הטחנות הראשיות והעזר ב-ACM. גודל חלקיקי אבקה של 40-50 מיקרומטר נחשב מתאים, וככל שהפיזור צר יותר כך טוב יותר.